ההודעות הקוליות של אבא

איתי שאבי, מבארי, פרסם בשמחת תורה, שלוש שנים אחרי שבעה באוקטובר, סרטון שבו נשמעות הודעות קוליות של המשפחה שלו מאותו יום. בעיקר של אבא שלו.

"כל פעם שאני מרגיש צורך לבכות, אני נכנס להודעות של המשפחה שלי משבעה באוקטובר", הוא כתב. "בחודשים הראשונים בכיתי המון. לא הייתי צריך לחפש את הבכי. הוא פשוט היה שם. עם הזמן משהו בי נהיה הרבה יותר עצור. אבל ההודעות האלה עדיין מצליחות לפתוח את הסכר בשנייה."

על אבא שלו הוא כתב: "שומעים אותו לאורך היום מנסה לעזור לי, לחשוב בשבילי, לכוון אותי, לתת לי כוח, למצוא משהו שהוא יכול לעשות. וככל שהשעות עוברות, הקול שלו משתנה." בסרטון יש גם רגע קצר של אמא שלו. "היא נשמעת מבולבלת. מפוחדת. מנסה להבין מה קורה לנו."

באותו יום, הוא כתב, כמעט לא חשב על מה שעובר עליהם: "הייתי עסוק בלהשאיר את המשפחה שלי בחיים. רק הרבה אחר כך התחלתי לחשוב על הצד השני של הטלפון."

הוא מספר על לופים של מחשבות על הילדים שלו, שבהם הוא מדמיין שהם בסכנה ושהוא לא יכול להגיע אליהם. "ואז אני שומע את אבא שלי בהודעות האלה. ופתאום אני מבין למה הן מפרקות אותי כל כך. אני הייתי בבארי וניסיתי להציל את הילדים שלי. ובאותן שעות אבא שלי ניסה להציל את הילד שלו. רק שהוא היה רחוק. וכל מה שהיה לו זה הקול שלו."

"שלוש שנים עברו, ואני זוכר כל פרט במה שקרה לנו באותו יום", הוא כתב. "אבל יש חלקים במה שקרה לאנשים שאוהבים אותי שאני מבין רק עכשיו." ובסוף: "אני חושב על הדבר שאני הכי מפחד ממנו בעולם. שהילדים שלי יצטרכו אותי, ולא אוכל להגיע אליהם. לאבא שלי, בשבעה באוקטובר, זה קרה."