מה שאנחנו זוכרים מאנשים

יש לנו נטייה להשקיע המון במילים המדויקות. איך לנסח, מה להגיד, איך לא להישמע לא בסדר. ובסוף, כשאנחנו נזכרים במישהו, אנחנו לא מצטטים אותו. אנחנו זוכרים איך הרגשנו לידו.

יש אנשים שפוגשים אותך חמש דקות ואתה יוצא נושם יותר לרחב. ויש כאלה שאחרי שיחה קצרה איתם היום שלך מרגיש כבד יותר, בלי שתדע להצביע על משפט אחד שנאמר.

זו בעצם בשורה טובה. לא צריך להיות חכם גדול כדי להשאיר סימן טוב. מספיק להקשיב באמת, לוותר על העקיצה הקטנה שעמדה על קצה הלשון, ולהוציא את מי שמולך קצת יותר קל ממה שנכנס.